Stand Strong

תעמדי יציב

שלטי חוצות, ירושלים, 2020
אוצרת: טלי קיים

דמיינו לרגע שעזבנו את הרחוב הרועש מאחורינו ותפסנו מקום ביציע המשקיף אל מגרש כדורגל רחב ידיים. זאת שעת ערב מאוחרת, השעה של השחקניות על המגרש

נעים להכיר, קבוצת מכבי כשרונות חדרה. זוכת גביע המדינה לכדורגל נשים בשנת 2015. תסתכלו על המשחק שלהן, כמה הוא מלא תנועה. כמעט ריקוד. יש בו רגעים סוערים. דרמה שצועקת אלינו ומבקשת לספר סיפור

זהו סיפור על הדרה. למרות שאנחנו כבר מסכמות/ים את שנת 2020, מגרש הכדורגל הוא לא זירה מובנת מאליה לשחקניות שאתן/ם רואות/ים לפניכן/ם או לנשים בכלל. יש להן ליגה משלהן בסך הכל מאז שנת 98' והפועלות בה נאבקות כל יום על ההכרה בליגה כמקצועית, ככזאת שזכאית לתקציבים ולתנאים כמו של הגברים. בינתיים הן פועלות מתחת לרדאר, בלי שזכו לכל אלה, אבל נדרשות להתנהל כשחקנים המקבילים להן- להוריד כל סימן נשי מעליהן לפני המשחק: עגילים, איפור. המדים הגדולים מכסים את שאר הנתונים הנשיים של הגוף. אנחנו כבר מסכמות את שנת 2020, שנה של משבר שסגר את המשחקים בצל משבר בריאות עולמי. ושוב בזמן שהגברים חזרו להתאמן השחקניות שלפנינו ישבו על הספסל וחיכו לעלות
ביציע לידינו יושבת כבר שלוש וחצי שנים הצלמת אלמה מכנס קז. שהחליטה לתעד במצלמה שלה את ההצלחות, הכשלונות, ההתקפות וההגנות ולהביא אותם אלינו. היא יצאה לדרך בעקבות רגע שדומה למה שאנחנו חוות/ים עכשיו. בנסיעה באיילון חלפה מכנס קז עם הבנות שלה, ליבי ויובל, ליד שלט חוצות ענק, גדול מזה שאנחנו מביטות/ים בו עכשיו. שם הייתה תלויה בר רפאלי. "מה האישה הזאת עשתה שהיא כל כך בגדול?" שאלו הבנות
השאלה הזו, גרמה לאלמה לתהות למי שייך המגרש הציבורי הרחב? זה שנשלט על ידי מפרסמים באמצעות שלטי חוצות? מי קהל היעד אליו הם מעוניינים לפנות ומדוע? ובאיזו שפה הם משתמשים? אילו ערכים הם מקדמים?
בספרו "Gender Advertisements" מתאר הסוציולוג ארווין גופמן את שפת הפרסומות כשפה שבונה מציאות חברתית. זו שפה שמחלחלת גם אל הסלפי הפרטי שלנו. למדנו לקבל אותה כ"טבעית" והיא מסבירה לגברים ולנשים איך להתנהג דרך תנוחות גוף והבעות פנים. השפה יוצרת "מציאות מסחרית" שבה נשים מוצגות כפתייניות: מביטות אלינו מהצד, עם ברך אחת כפופה, יד על המותן, על נעלי עקב, בצחוק מתגלגל. החיים של הדמויות האלה נראים כמו מסיבת תחפושות שלא נגמרת. מנותקת מהמציאות. מציאות שבה תנוחות גוף מהסוג שהן מפרסמות משאירות אותן, שבריריות וחשופות לפגיעה ולאלימות
כמי שגדלה במגרשי הכדורגל אלמה מכנס קז ידעה לאן להפנות את המבט כדי למצוא דימויים אחרים. אביה, ידין מכנס (ז"ל), היה הבעלים של קבוצת הכדורגל "הכח מכבי רמת גן" בשנים 1995-2000 ובן דודו של אריה מכנס שהיה שחקן נבחרת ישראל. בניו של אריה הם שחקני מכבי נתניה המיתולוגיים עודד וגד מכנס בהם צפתה מכנס קז כילדה בשקיקה והתלהבות
הנשים שעליהן אלמה גורמת לנו להסתכל עכשיו, מפרסמות לנו גאוות יחידה, כח רצון, חברות אמיצה. מפרסמות לנו כשרונות, עקרונות והשראה. כדי להגיע אל הלוחות האלה שלפנינו הן מתאמנות, מתווכחות, מגינות ועולות להתקפה מול גורמים שונים. תשתיות המשחק הגבריות של הכדורגל המנהלים, המאמנים והשופטים- משמשים עבורן חסם מתוקף תפקידם. הם אלה שמחליטים מי תשב על הספסל ומי תעלה, את מי להוציא ואת מי להכניס, למי לתת הזדמנות ואת מי לבטל. ובמסגרת תפקיד זה, הם צועקים הנחיות שמביימות את הגוף - תחכי בסבלנות או תעמדי יציב
מה בין הנשים בפרסומות והנשים שעל המגרש? ילדות לומדות על נשים שמפרסמות בשמים, מוצרי מזון דיאטטיים, משקפי שמש. בין השורות, מקבלות ילדות אלה הנחיה מביימת. כמו אומרים להן "מקומכן בתור לסופר ולא בתור אל המגרש". פרויקט הצילום של אלמה מכנס קז מבקש לחשוף את הציבור בכלל ואת אותן ילדות בפרט לדימוי נשי אחר
הנשים שכאן בגדול, כמו רצות ב"סללום" פוליטי בין מכשולים שיכולים לעצור אותן מלהבקיע את השער הנכסף. תסתכלו ברגעים המצולמים שמביאה לנו אלמה מכנס קז ותגלו את השחקנית שמתעמתת עם השופט. את זו שבודקת את התווית של המאמן. ברגעים תמימים יותר ופחות אפשר למצוא כאן התנגדות או במינימום, הטלת ספק. ברגעים אחרים כמו מתקיים קשר של אב ובת בין המצולמים ומהדהדים את הקשר של אלמה עצמה עם המגרש
פרויקט הצילום "תעמדי יציב" שמוצג על לוחות הפרסום שלפנינו, נתלה לקראת יום המאבק הבינלאומי לאלימות נגד נשים. והוא בוחן את מושג "האלימות" דרך נקודת מבט רחבה. כציבור, התרגלנו לשמוע על מקרי אלימות נגד נשים אחרי שהגיעו לתוצאה מחרידה. אבל מהי הנקודה שממנה צומחת האלימות? איזו תרבות מאפשרת אותה? אילו תמונות ודימויים סביבנו או שלא נמצאים סביבנו מובילים למחשבות אלימות ומסוכנות? אלימות יכולה להתחיל בהדרה. לצמוח מתוך מה שאנחנו לא רואות/ים
הנשים כאן בגדול, מגינות על כבודן מול הכיסאות הריקים לידינו ביציע שמשקפים את חוסר החשיפה למשחק שלהן שנעדר סיקור מספיק. השלטים מולם אנחנו עומדות/ים חושפים אותן עשרות מונים מלעלות על המגרש. הייתן מאמינות/ים?

Billboards, Jerusalem, 2020
Curator: Tali Kayam

Imagine for a second you were transposed into a soccer terrace. It's late in the evening – the time of the players on the field. You see the Maccabi Kishronot Hadera team, winner of the Women National Soccer Cup in 2015. Look at their game –it’s full of movement. It is almost like a dance. It has stormy moments – a drama that screams and wants to tell a story.

|

A photography exhibition by artist Alma Machness Kass concludes a three year project, during which she followed an Israeli female soccer team – Maccabi Kishronot Hadera.
The Project was inspired by a conversation Machness Kass had with her daughters, while driving and passing by billboards that featured models. The girls pointed at the model and asked:”Mommy, what did she do that made her so big?”
Embarrassed by the true nature of the commercial realm, which promotes a hypersexual and seductive female image, Machness Kass decided to look for alternatives. She found them on the soccer field – a place she grew up in because of her family’s affiliation with the sport.
“Stand Strong” is a project promoting a true female image in order to inspire girls and women to showcase their abilities and talents!