הכלום
והיתר
2016 ,תערוכה זוגית, גלריה אלפרד, ת״א
אוצרת: נועה ליברמן
סדרת צילומים אשר טעונה בנוכחותו הנעדרת של אביה, שנפטר לפני שלוש שנים. החיפוש של מכנס קז אחר מי שהיה והניסיון לגעת בקיומו כעת, מייצרים את דמותו מחדש כפי שהיא עולה מנקודת מבטה
-
כך למשל, בצילומי החפצים אשר צולמו במשרדו של אביה, שנותר כפי שהיה כשנה וחצי לאחר מותו
שם התערוכה הכלום והיתר, אינו מצביע על ניגוד ושלילה, אלא על מצב של התהוות. דמותו של האב שנפטר, אינה מצביעה על היעדרות, אלא על האופן שבו היא נוצרת מחדש דרך תצלומיה של מכנס קז. זהו תיעוד של משהו שהיה ואיננו עוד, אך ממשיך להתקיים במבט ובזיכרון. העבודות בתערוכה מייצרות שפה המאפשרת בחינה מחדש של המציאות, כך שמתוך מה שנדמה ככלום, נוצרת ממשות, נוצר היתר
NOTHING AND
THE REST
Duo Exhibition, Alfred Gallery, TLV, 2016
Curator: Noa Liberman
A series of photographs which are charged with the presence of an absent father, who died three years ago. Machness Kass re-creates her father's image from her personal perspective.
|
-
The exhibition's title Nothing and the Rest, does not indicate a conflict and negation, but rather reflects on a state of being.
Machnes Kass' image of a deceased parent, does not imply his absence, but focuses on the way it is recreated through the medium of photography; a record of something that no longer exists, but continues to live in memory.
The works in the exhibition create a language that allows us to re-examine reality. Thus, what seems as nothing creates a new reality, and continues to create the rest.
‘דעו מאביכם, שוב אשוב אליכם כי בא מועד’
במהלך המעבר על הדברים שנשארו במשרדו של אבי לאחר מותו, מצאתי מחברות בהן העתיק ציטוטים שמצאו חן בעיניו. עדות אילמת אך בועטת למי שהיה ולמה שעסק בשנותיו האחרונות.
לאחר שחרורו מהכלא, העסיק את עצמו במציאת המשפטים שמגדירים אותו, שיכולים לעזור לו ומרגשים אותו. כמו בלשית עקבתי אחרי כל המשפטים בניסיון לבלוש אחרי אישיותו וקו מחשבתו. האיקסים בצבעים השונים לימדו אותי שעבר וקרא מספר פעמים את המחברות שכתב וכל פעם מחק משפט אחר בצבע שונה.
אני לא חושבת שהרגשתי כל כך קרובה לאבא שלי כמו במעבר על המחברות. באופן עקיף אבל לחלוטין ישיר הן היוו צוהר לנשמתו.
אחת התחושות המרכזיות שעלו בי לאחר המעבר על כל הדברים, שנה וחצי לאחר מותו של אבי, הוא שהוא בעצם עדיין חי. לא באותה הדרך שאנחנו רגילים, אלא בצורות אחרות. אחת מהן, ואף המרכזית, היא דרך ילדיו
.הדימוי מורכב מהקרנה של פניו של אבי על הפנים שלי
.העיניים הפתוחות, המבט הוא דווקא של אבי
